קלייטון אלדרפר, פסיכולוג אמריקני שפיתח את "תאוריית ERG - קיום- השתייכות- צמיחה" (1), ניסח תאוריה חדשה לתאוריית הצרכים של אברהם מאסלו, לפיה לכל אדם יש שלושה צרכים: צרכי קיום, צרכי השתייכות וצרכי צמיחה. כך גם במקום העבודה, לעובד יש צפייה כי מקום העבודה יספק את צרכיו: צורך חיוני לביטחון, הצורך בהשתייכות חברתית, כבוד והערכה של הזולת והצורך בפיתוח הפוטנציאל האישי והמימוש העצמי. הנהלת ארגון שמהווה עוגן במקום העבודה, כאשר היא מתעלמת ממילוי צרכים אלו, אזי העובד חש תסכול היוצר מתח וכתוצאה מהקושי לחיות במתח, רמת המאמץ ורמת המוטיבציה של העובד יורדת, מה שעשוי אף לגרום לעזיבת מקום העבודה או לפיטורין.
השתתפות במסגרת של הדרכה קבוצתית בתחום התזונה והבריאות, תורמת לצורכו של האדם להשתייכות החברתית, לפיתוח הפוטנציאל האישי ולמימוש העצמי. הסיבה לכך נובעת מכך שהמשתתפים עוסקים בנושאים אשר מלכדים ומאחדים את כולם בשל מטרות דומות, בין השאר אורח חיים בריא, תזונה מאוזנת ומאורגנת ושמירה על משקל תקין. הליכוד והאיחוד במטרות מפחית תחרותיות אשר עשויה לפגוע בארגון ומעודד אווירה אחרת שנותנת תחושת משמעות, שייכות ושיתוף. סדנת תזונה מעודדת אתגר מבחינה אישית ואין בה תחרות שתלויה באי ההצלחה של האחרים. מתפתחים בין המשתתפים יחסי הדדיות אשר הן תורמים לפיתוח כשריו האישיים של כל משתתף והן תורמים להרמוניה בקבוצה ולהשתייכות החברתית. כמו כן, אבן היסוד של סדנת התזונה הינו התאמת "נוסחה תזונתית ייחודית" (2) לכל משתתף, מה שתורם להתבוננות העצמית של כל אחד, באני הפנימי שלו. ההתבוננות העצמית אשר מפתחת את המודעות האישית גורמת מחד, להגברת התחרותיות האישית הפנימית ולאתגר עצמי ומאידך, להפחתת התחרותיות, ההשוואה לאחר והמאבק בו.
דויד מקללנד, שפיתח את "תאוריית הצרכים הנרכשים" (3), טען כי לכל אדם יש שלושה צרכים דומיננטיים שאותם הוא רוכש בסביבה החברתית והתרבותית שבה הוא חי ועובד. צורך ההישג, צורך העוצמה וצורך ההתחברות, מתקיימים בכל בני האדם בעוצמה שונה במקום העבודה. אנשים בעלי צורך הישג גבוה, אלו הם אוהבי האתגרים, מאמינים שהשקעתם תביא להצלחה, שואפים למצוינות ולסטנדרטים גבוהים של ביצוע, בעלי כוח יצירתי גבוה. אנשים בעלי צורך העוצמה, אלו הם אנשים שאוהבים להשפיע ולשלוט באנשים, להשיג מטרות דרך אחרים. אנשים בעלי צורך בהתחברות, הם אנשים שהיחסים החברתיים חשובים להם מאוד, אוהבים פופולריות ואכפת להם מה חושבים עליהם.
מקום עבודה הינו מקום שבו שלושת הצרכים הללו באים לידי ביטוי באופן בולט ומובהק, בין השאר בגלל שארגונים נוטים לעודד ביטוי של הצרכים הללו שהרי הם משמשים את טובת הארגון. מקום עבודה כמי שמעודד ביטוי צרכים אלו, יש לו יתרון מובהק לסיכויי ההצלחה של הסדנה, דהיינו הן להצלחה של כל פרט להגיע למטרות שהציב בפני עצמו והן להצלחה של הקבוצה כולה המשתתפת בסדנה. במילים אחרות, כיוון שמקום עבודה הינו גורם המעצים את צורך ההישג, צורך העוצמה וצורך ההתחברות, הסיכויים להצלחתה של הסדנה ולהשגת היעדים של כל המשתתפים גבוהים, שהרי כל משתתף נוכח בסדנה לא רק בכובעו כאדם פרטי אלא גם בכובעו כעובד של הארגון, ולכן תהיה לו מוטיבציה מוגברת לעמוד ביעדים שהציב לעצמו במסגרת הסדנה, אם זה מתוך 'צורך ההישג', להצליח והשאיפה למצוינות, אם זה מתוך 'צורך העוצמה', להשפיע ולשלוט, ואם זה מתוך 'צורך ההתחברות', להיות אהוד ופופולארי בקבוצת הסדנה. צרכים אלו קיימים בכל אדם במידה כזו או אחרת, אך בכובעם כעובדים במקום העבודה הם באים לידי ביטוי בצורה מוגברת יותר.
פרדריק הרצברג, פסיכולוג אמריקאי מאסכולת יחסי אנוש בניהול, פיתח את "תאוריית שני הגורמים" (4). על פי הרצברג, שביעות רצון העובד מורכבת משני גורמים נפרדים: צרכים חיצוניים, כגון משכורת, תנאי עבודה, מדיניות החברה וצרכים פנימיים, טיפוח ועידוד העובד להתמקד בהגשמת העצמי ובאני שלו, אלו הם הצרכים הממריצים והמניעים את העובד. עובד שאינו מרוצה ממעיט באינטראקציה שלו עם סביבת העבודה והוא נעשה חסר מוטיבציה. עובד שרק צרכיו החיצוניים סופקו, אמנם אינו בלתי מרוצה אך גם אינו מונע לפעול מעבר למינימום הנדרש. על מנת שעובד יפעל מתוך מוטיבציה, לא די בסיפוק צרכים חיצוניים, אלא יש להעסיקו תוך שימוש במניעים מוטיבאטוריים, כלומר פעילות מגוונת, פעילות מאתגרת, פעילות מעניינת. עובד שמתפתח ברמה האישית הוא עובד מרוצה. עובד מרוצה הוא עובד שמשקיע במקום העבודה.
ניתן להסיק בהתאם לתאוריה של הרצברג, כי סדנה במקום העבודה הינו מניע מוטיבאטורי, אשר גורם לעובד תחושת שביעות רצון ממקום העבודה. פרט לעיסוקו הבסיסי במטרות החברה הוא משלב גם עיסוק בפעילות מגוונת ומעניינת. סדנה העוסקת בתזונה האישית של כל עובד הינה דוגמא בולטת לעידוד העובד לעיסוק בהגשמת העצמי שלו ובעמידה באתגרים אישיים. כמו כן, עיסוק בנושא תזונה משמש כלי לפיתוח המודעות העצמית. מודעות עצמית מגדילה את רמת ההנעה של העובד ועשויה לשפר את ביצועיו.
