קבוצת הפוספט עשויה להיקשר למולקולות נוספות ועלי יד כך ליצור מגוון של פוספוליפידים.
הפוספוליפיד הראשון שהתגלה בשנת 1847 היה לציטין – פוספוטידיל כולין, שמו מרמז על כך שקבוצת הפוספט קשורה לכולין. דוגמה נוספת הינה פוספוטידיל סרין, במקרה זה נקשרת החומצה האמינית סרין לקבוצת הפוספט. 
​











© כל הזכויות שמורות לבעלי האתר: ליאור שנהב. אין להעתיק, לשכפל, לפרסם, לצלם או לעשות שימוש כלשהו בתוכן עמוד זה, ללא אישור מראש בכתב מהנהלת האתר. אין להתייחס למידע באתר כאל עצה רפואית , כתחליף לעצה רפואית או כתחליף להתייעצות עם כל בעל מקצוע אחר. התוספים המתוארים אינם תרופות ואינם תחליף לתרופות. כל העושה במידע זה שימוש על מנת לטפל בעצמו או באדם אחר, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד!
סוגי פוספוליפידים המיוצרים בגוף האדם:
 
•  חומצה פוספטידית.
•  פוספוטידיל אתנולאמין.
•  פוספוטידיל כולין – לציטין.
•  פוספוטידיל סרין.
•  פוספוטידיל אינוזיטול.
•  פוספוטידיל אינוזיטול פוספט.
•  פוספוטידיל אינוזיטול ביס פוספט.
•  פוספוטידיל אינוזיטול טרי פוספט.
 
בנוסף לתפקידם כמרכיב מרכזי בממברנת התא, פוספוליפידים משמשים כשליחים תוך תאיים, לדוגמה: פוספוטידיל אינוזיטול טרי פוספט וכעוגן עבור חלבונים בקרום התא.
במערכת העיכול מופרשים פוספוליפידים כחלק מנוזל המרה ומשמשים לעיכול שומנים.
 
בתעשיה משמשים פוספוליפידים טבעיים ובנגזרות סינטטיות של פוספוליפידים לייצור ליפוזומים. 
ספינגוליפידים בנויים ממולקולת ספינגוזין – Sphingosine.
מולקולת הספינגוזין מהווה בסיס ליצירת ספינגוליפידים -  Sphingolipids. מולקולת ספינגוזין אשר קשורה אליה חומצת שומן הופכת לבסיס הקרוי סרמיד – Ceramide. מולקולות סרמיד נקשרות לקבוצות נוספות בקבוצת הכהל הראשונה.
מולקולת סרמיד אליה קשורה קבוצת פוספוכולין – Phosphocholine או קבוצת פוספואתנולאמין – Phosphoethanolamine נקראת ספינגומיאלין – Sphingomyelin.
 
מולקולת סרמיד אליה קשורה מולקולת סוכר אחת נקראת סרברוזיד – Cerebroside.
 
מולקולת סרמיד אליה קשורה קבוצת אוליגוסכרידים - Oligosaccharide ומולקולה אחת או יותר  של חומצה סיאלית - Sialic acid, נקראת גנגליוזיד – Ganglioside.
פוספוליפידים וממברנות ביולוגיות
קרום התא – ממברנה, מורכב משתי שכבות של פוספוליפידים סמוכים, אשר יוצרים ממברנה דו שכבתית. "זנבות" חומצות השומן – החלק ההידרופובי של הפוספוליפידים, פונים פנימה, הרחק מהמים, ואילו "ראשי" הפוספט – החלק ההידרופילי של הפוספוליפידים, פונים לצד המימי החיצוני. מכיוון שהראשים פונים כלפי חוץ, שכבה אחת חשופה לחלק הפנימי של התא ושכבה אחת חשופה כלפי חוץ. מכיוון שקבוצות הפוספט הן קוטביות והידרופיליות, הן נמשכות למים בנוזל התוך-תאי.
המאפיינים הכימיים והפיזיקלים של הפוספוליפדים, מאפשרים לממברנת התא לתפקד כחדירה למחצה. רק מומסים ליפופיליים יכולים לעבור בקלות את שכבת הפוספוליפידים. הפרדה זו חיונית לתפקודים ביולוגיים רבים, כולל תקשורת תאים ומטבוליזם.
 
אם מניחים טיפה של פוספוליפידים במים, הפוספוליפידים יוצרים באופן ספונטני מבנה המכונה מיצלות –  Micelle. ראשי הפוספוליפידים ההידרופיליים מכוונים למים. מיצלות הינם מולקולות ליפידים המסדרים את עצמם בצורה כדורית בתמיסה מימית.

מושגים

פוספוליפידים

לפגישת היכרות ללא
התחייבות וללא תשלום
 
פוספוליפידים הינם חלק ממשפחת השומנים – ליפידים. פוספוליפידים מהווים חלק משמעותי במבנה ממברנות ביולוגיות. לפוספוליפידים תכונה אמפיפטית – בעלי משיכה למים ולשומן, בזכותה הפוספוליפידים מסוגלים ליצור את המבנה הדו שכבתי המאפיין את ממברנות תאי הגוף.

ניתן לסווג את הפוספוליפידים לשני סוגים עיקריים – גליצרופוספוליפידים –  Glycerophospholipid  ו - ספינגוליפידים – Sphingolipids.
 
גליצרופוספוליפידים בנויים משני "זנבות" של חומצות שומן  - החלק הליפופילי – נמשך לשומן, מולקולת גליצרול המהווה עוגן לקשירת הזנבות וכן עוגן לקשירת קבוצת הפוספט – החלק ההידרופילי – נמשך למים. המבנה הבסיסי ביותר אשר מורכב מגליצרול, שתי חומצות שומן וקבוצת פוספט נקרא פוספטיד.