מבחינה קלינית, היפותרמיה מוגדרת כטמפרטורת ליבה מתחת ל 35 מעלות צלזיוס, טמפרטורת גוף מתחת ל 32 מעלות צלזיוס נחשבת למסכנת חיים ואילו טמפרטורת גוף מתחת ל 27 מעלות תגרום תמיד למוות. חום הגוף הנמוך ביותר שאדם הצליח לשרוד בו תועד כ 13.7 מעלות צלזיוס למבוגר ו 15.2 מעלות צלזיוס לתינוק.
מבחינה פיזיולוגית,היפותרמיה מוגדרת כטמפרטורת ליבה נמוכה מהערך שנצפה בדרך כלל בזמן פעילות כלומר פחות מ 36.8 מעלות צלזיוס. היפותרמיה מתפתחת כאשר כמות החום שהגוף מאבד אל הסביבה עולה על כמות החום המיוצרת.
כמובן שירידה בטמפרטורת הליבה יכולה בסופו של דבר להשפיע על ביצועים ספורטיביים. היפותרמיה מאופיינת כקלה, בינונית, או חמורה. הסימפטומים של היפותרמיה משתנים מאדם לאדם גם כאשר חום הגוף זהה. מאמנים וספורטאים צריכים להיות מודע לסימפטומים המוקדמים אלה, כך שמונעים ראויים
צעדים שניתן לנקוט בשלב זה. יותר
היפותרמיה קלה – טמפרטורת הגרעין נמצאת בין 35 – 33 מעלות צלזיוס. תסמינים אופייניים: רעידות, עליה בלחץ הדם, פגיעה בזיכרון, פגיעה הכושר הדיבור – דיסארטריה, פגיעה בשיקול הדעת ושינויים בהתנהגות.
היפותרמיה בינונית – טמפרטורת הגרעין נמצאת בין 32 – 29 מעלות צלזיוס. תסמינים אופייניים: הפסקת רעידות, קהות חושים, התרחבות האישונים, הפרעות בקצב לב, ירידה בתפוקת הלב ואיבוד הכרה.
היפותרמיה חמורה – טמפרטורת הגרעין נמוכה מ 29 מעלות צלזיוס. תסמינים אופייניים: פרפור חדרים, ירידה בקצב הנשימה, איבוד רפלקסים ותנועות רצוניות, הפרעות ביכולת הגוף לשמור על מאזן חומצה בסיס, איבוד התגובה לכאב, הפחתת זרימת דם אל המוח, בצקת בריאות ומוות.
