Facebook












© כל הזכויות שמורות לבעלי האתר: ליאור שנהב. אין להעתיק, לשכפל, לפרסם, לצלם או לעשות שימוש כלשהו בתוכן עמוד זה, ללא אישור מראש בכתב מהנהלת האתר. אין להתייחס למידע באתר כאל עצה רפואית , כתחליף לעצה רפואית או כתחליף להתייעצות עם כל בעל מקצוע אחר. התוספים המתוארים אינם תרופות ואינם תחליף לתרופות. כל העושה במידע זה שימוש על מנת לטפל בעצמו או באדם אחר, עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד!

להיות מייקל פלפס

הכוונה היא לאו-דווקא לפעילות שמבצע הפנומן במסיבות-סטודנטים, אלא לאימונים שמקנים לו גוף מושלם. לכבוד הקיץ שהגיע, מקדיש ליאור שנהב את הטור לפעילות הגופנית היחידה שלא תגרום לכם להזיע בקיץ - וזה רק היתרון הקטן שלה
 
 
להבדיל מפעילויות גופניות המתבצעות ביבשה כמו ריצה, רכיבה על אופניים, משחקי כדור ועוד, הרי ששחייה היא פעילות גופנית בעלת פיזיולוגיה ייחודית. מנח הגוף, הלחץ ההידרוסטאטי, הלחות הגבוהה מעל פני המים והעדר הצורך בנשיאת משקל הגוף, הופכים את הבריכה לאתר מועדף לסובלים מאסטמה, לבעלי בעיות אורטופדיות שונות וכמובן שניתן לשחות רק לשם הנאה בלבד...  
שחייה לא נכללה בתחרויות הספורט של יוון העתיקה מכיוון שנחשבה למיומנות עממית נפוצה שכל גבר שמכבד את עצמו אמור לשלוט בה. אולם עם חידוש המשחקים האולימפיים באתונה (1896) התקיימו תחרויות שחיה בהן צפו 20,000 איש. באולימפיאדה זו התקיימו ארבעה משחים:100 מטר, 500 מטר, 1,200 מטר חופשי ומשחה מלחים יוונים מיוחד. כל המשחים התקיימו במפרץ זאה, בסמוך לפיראוס.
 
הנה כמה עובדות פיזיולוגיות על שחייה:
 
לחץ הדם
לחץ הדם בזמן שחייה נמוך ביחס לאותו מאמץ נתון המתבצע על היבשה. הסיבה - רפלקס הצלילה: כאשר אנו נכנסים למים מופעל רפלקס הצלילה שגורם לירידה בלחץ הדם. דרך אגב, לא חייבים לצלול: גם הרטבת הפנים במים מעל הכיור מפעילה רפלקס זה. ההחזר הוורידי ומנח-הגוף גורמים לכך שהדופק במים נמוך בכ-15 פעימות מאשר ביבשה (למאמץ נתון). 
 
חום הגוף
הגוף מסתגל בצורה שונה לאותה טמפרטורה כאשר הוא על היבשה או בתוך המים. במים כסות הגוף היא מזערית וההסתגלות תלויה במנגנוני ההגנה בלבד. חום הגוף אינו עולה בזמן פעילות במים כמו על היבשה. האוויר ביבשה הוא מוליך חום גרוע יחסית למים, גורם החום והזיעה, מן הסתם, הם הדברים המקשים על העוסק בפעילות גופנית בימים לחים וחמים ומסכלים לעיתים התמדה בפעילות. כאשר האדם נמצא במים, חום זה מסולק בצורה יעילה יותר והגוף שומר על טמפרטורה סבירה. למרות שהחום קיים, הרי שאין מרגישים אותו במים: כמות דם רבה מופנית לשרירים הפועלים, על חשבון כמות הדם שהיתה מופנית לעור - היה אותו אדם מזיע על היבשה. 
 
מערכת הנשימה
ביבשה וגם במים תורמת הפעילות הגופנית לחיזוק שרירי הלב והריאה ולהורדת קצב הנשימה. מים מעסים את חלל החזה והבטן (הריאות והסרעפת) עובדה המגבירה את יעילותן של מערכות כלי-הדם והנשימה. במים האדם ממלא את הריאות באוויר, החמצן שמסופק לשרירים ולרקמות משחרר, מרוקן את הריאות מחומרים בלתי רצויים ומכין את הגוף לפעילות גופנית. כאשר הגוף שקוע במים עד לגובה החזה הוא מאלץ לנשום עמוק יותר, בעוד שביבשה הנשימה פשוטה: מעברי האוויר פנויים ואין לחץ על בית-החזה.



הרפיה והתאוששות במים
ההרגשה של חוסר משקל במים מזרזת את ההרפיה, עייפות השרירים כתוצאה מפעילות ממושכת המתבטאת בתנועות התנגדות במים תגרום להם למצב של רפיון טוב בתום הפעילות. המים בבריכה מחוממת לא רק מגבירים שחרור אלא גם משחררים מתח על-ידי הפחתת כאב. כתוצאה מהלחץ ההידרוסטטי, עולה נפח הפעימה ב-20% מכיוון שיכולת ההתאוששות לאחר מאמץ גופני מהירה יותר במים מאשר ביבשה. לכן, קל יותר להגיע לשלב ההרפיה בפרק זמן קצר.
 
אם נסכם את האמור לעיל, נמצא שלאור היתרונות שנמצאים בסביבת המים והכוחות הנבדלים מאלו שעל היבשה, הרי שאפשר לבצע בקלות פעילות במים בדרכים מגוונות: בשחייה, בהתעמלות או אירובי במים ובטיפולי הידרותרפיה - זו הסיבה לכך שמעגל העוסקים בפעילות במים הוא רב ומגוון: מטף ועד קשישים.
 
 
שחייה ואסטמה
חולי האסטמה עלולים ללקות בהתקף המושרה עקב פעילות גופנית. הסיבה לכך היא בעיקר נשימת אוויר קר ויבש. כך למשל, בין סוגי המאמץ הגופני שגורמים להתקפים חזקים, ניתן למנות ריצה ורכיבה על אופנים.  
שחייה הוכחה כפעילות בעלת האפקט האסמטוגני (הגורם להתקף) הנמוך ביותר, בגלל כמה סיבות:
 
האוויר מעל גובה פני המים רווי באדים ובעל לחות גבוהה, בעוד שאוויר יבש גורם לגירוי של דרכי הנשימה. 
האוויר מעל פני המים אינו מכיל אלרגנים כגון אבקנים.
שחייה לעומת פעילויות גופניות אחרות דורשת אוורור ריאות נמוך יותר לאותו מאמץ נתון.
כיווץ כלי דם פריפריים - זרימת הדם המוגברת לכלי הדם הריאתיים גורמת לחימומם.
הלחץ ההידרוסטטי על בית-החזה מקל על הנשימה. 
הדופק בזמן שחייה נמוך בכ-15 פעימות ביחס למאמצים באותה דרגת קושי על היבשה.
 
חולי אסטמה יכולים להגיע להישגים מרשימים בתחום זה, לראיה: תום דולן, שחיין אמריקאי בעל שיא עולם ומדליית זהב במשחה 400 מטר מעורב אישי, אולימפיאדת סידני 2000.  




 
הכרת סגנונות השחייה
 
סגנון החתירה
במהלך שחיית החתירה מבצע החותר גריפה של המים על-ידי שתי הידיים לסירוגין כך שתמיד יד אחת גורפת את המים, ומזיז את הרגלים, כל אחת בנפרד, למעלה ולמטה. הנשימה מתבצעת לצדדים בכל כמה תנועות (אין חובה לנשום בכל מספר תנועות קבוע).
 
סגנון החזה 
נחשב לסגנון השחייה הקשה ביותר מבחינה טכנית והוא האיטי ביותר מכיוון שהפעלת הידיים והרגליים נעשית לסירוגין, מה שגורם להתקדמות בצורת "קפיצות" שמבזבזת אנרגיה רבה בעליה כלפי מעלה במקום בהתקדמות בלבד. בסגנון החזה רוב האנרגיה מושקעת בעבודת הרגליים שאינן מוצאות כלל מהמים.
לעומת זאת, בשחייה עממית סגנון החזה נחשב קל למדי, משום שניתן לבצע גרסה קרובה אליו בלי להכניס את הראש למים, לכן הוא לרוב הסגנון הראשון שנלמד בחוגי שחייה. יש לזכור כי קיים הבדל גדול בין סגנון החזה ה"עממי" לחזה התחרותי, בניגוד לשאר הסגנונות.
 
סגנון הגב 
הוא הסגנון היחיד אשר נשחה על הגב. לשחיין הגב יש יתרון בכך שאין צורך להוציא את הראש מן המים כדי לנשום בזמן השחייה, אך מנגד, קיים החיסרון של קושי בראיית כיוון ההתקדמות. גב נחשב לסגנון השני באיטיותו (אחרי סגנון החזה). מאחר שהוא נשחה על הגב, הרי שהסגנון משתמש בשרירים שונים בפלג הגוף העליון מאשר הסגנונות אחרים.
 
סגנון הפרפר 
נחשב לסגנון הקשה ביותר מבחינה פיזית (יחד עם חזה) ולסגנון השני במהירותו (אחרי הסגנון החופשי שהוא למעשה חתירה). הסגנון דורש תיאום רב בין חלקי הגוף. לסגנון עקומת למידה תלולה, משום ששחיין שאינו מבצע את התנועה כהלכה יתקשה לנשום, ולכן יתקשה לבצע כהלכה את התנועה הבאה. שחיין הפרפר מבצע גריפה של המים על-ידי שתי הידיים במקביל, תוך כדי גריפת המים מבצע יתר גופו תנועת "דולפין" אשר מעלה אותו למעלה כדי שיוכל לנשום. בזמן מחזור הגריפה של הידיים מבצעות הרגליים שתי "מכות" כאשר הרגליים צמודות - "מכה" אחת בעלייה ו"מכה" אחת בירידה.
 
בהגיענו לבריכה 
לאחר שהצטיידנו בבגד-הים המתאים ובמשקפת נוחה, מומלץ לתרגל: 
1. את נושא הנשימה במים - שאיפה של אוויר מבחוץ ונשיפתו במים (בלונים) מהפה או מהאף לתרגל יחד ובנפרד, במקביל לבצע תרגילי תחושת מים: ציפה על הגב תוך התקדמות, ביצוע "חץ" על הבטן ביציאה מהקיר.
2. כאמור, פעילות השחייה גורמת להפעלת קבוצות שרירים רבות בו-זמנית בהשוואה לענפי ספורט אחרים, לכן למתחילים נמליץ על פעילות מדורגת ולא ליצור העמסה פתאומית לגוף, אלא לעלות את מספר הבריכות בהדרגה ולשאוף להתמדה של לפחות 4 פעמים בשבוע.
3. לשלב בין סגנונות השחייה - אמנם מרבית האנשים שולטים בסגנון החזה, אך יש להתנסות בלימוד סגנונות החתירה, הגב ובהמשך גם פרפר (מוטב להיעזר במדריך שחיה מקצועי הפועל במקום בו אתם שוחים).
4. לשלב קומבינציות של תרגילי סגנון: למשל - ידיים חזה ורגליים חתירה או פרפר, לבודד תנועות רגליים וידיים בנפרד - יד ימין או רק יד שמאל בחתירה.
5. שילוב ציוד - גלשן וסנפירים - למתחילים, ולמתקדמים - פולי וכפות. 
ההמלצה הבאה אינה פיזיולוגית, אך היא עשויה להיטיב עמכם, במיוחד בכל הקשור להתמדה: לשחות עם חבר או בקבוצת שחייה. 
 
 
 
סייעה בהכנת הכתבה: חגית חג'ג', מאמנת שחייה, הידרותרפיסטית, בוגרת תואר ראשון בחינוך גופני וספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט