פיזיולוגיה - 2012

עדכוני מחקרים

הרס תאי דם אדומים בעקבות פגיעת כף הרגל בקרקע לאחר ריצת אולטרה מרתון – 60 ק"מ.
רקע: הגורמים השונים לאנמיה הקשורה לספורט כוללים עליה בנפח הדם ( אנמיה מדומה ) ,סטרס חמצוני בעקבות פעילות גופנית, טמפרטורת גוף מוגברת, חמצת, דימום במערכת עיכול, דלקת חריפה וכרונית, דחיסה ונזק של תאי דם אדומים בנימים תוך כדי כיווץ השרירים. גורם נוסף להרס תאי הדם האדומים הינו פגיעת כף הרגך בקרקע עקב ריצות למרחקים ארוכים.
 
מטרה: לאמוד את התרומה של הרס כדוריות דם אדומות בכף הרגל כתוצאה מריצה למרחקים ארוכים. 

שיטות:  18 אתלטים, גברים  (בגיל הממוצע של 42 שנים, טווח, 34-52 שנים) נבדקו לפני ומיד לאחר ריצת אולטרה מרתון  60- ק"מ. בדיקות מעבדה כללו: הפטוגלובין ( חלבון הקושר המוגלובין שמקורו בכדוריות דם שעברו המוליזה – הרס ) אשלגן, aspartate aminotransferase (AST), קריאטין קינאז (CK)  לקטט  דהידרוגנז (LDH) , אלבומין ואינדקס המוליטי  haemolysis index (HI).
 
תוצאות: לא נמצאו שינויים משמעותיים בערכים שלאחר הריצה ברמת  ההמוגלובין, כדוריות דם אדומות והמטוקריט. הייתה ירידה משמעותית בנפח כדוריות הדם הממוצע (MCV) וברמת ההפטוגלובין ( סימן להרס כדוריות דם ) 50%.    האינדקס ההמוליטי נותר מתחת 0.5 גר '/ ל' לאחר התאמה לשינוי נפח פלזמה. רמת האשלגן עלתה ב 1.7% (p=0.17), רמת ה – AST עלתה ב  30%  (p<0.01), רמת ה – LDH עלתה ב 49% (p<0.01) ורמת ה – CK עלתה פי 2.39 (p<0.01).
 
מסקנות: זהו המחקר הראשון שהראה כי ריצה למרחקים ארוכים אינה גורמת לשינויים קליניים 
משמעותיים ברמת ההמוגלובין, המטוקריט, ספירה כדוריות הדם האדומות או ריכוז אשלגן. אמנם הירידה המשמעותית של ההפטוגלובין לאחר האימון משקפת מידה מסוימת של המוליזה, אך מאחר והריכוז של המוגלובין החופשי נותר מתחת 0.5 גרם / ליטר ולא נצפתה ירידה משמעותית בספירת תאי הדם האדומים, סברו החוקרים כי הרס תאי הדם האדומים בעקבות הריצה למרחקים ארוכים הינו זניח.
 
 
Lippi G, Schena F, Salvagno GL, et al. Foot-strike haemolysis after a 60-km 
ultramarathon. Blood Transfus. 2012 Jul;10(3):377-83.
לפגישת היכרות ללא
התחייבות וללא תשלום

 
עדכונים בנושא תזונה, תזונת ספורט, פעילות גופנית ואורח חיים בריא.