בתאי אפיתל, גליקוליפידים עשויים לעזור בהגנה על ממברנת התא מפני חומציות גבוהה – Ph נמוך וכנגד פירוק אנזימתי. לגליקוליפידים טעונים, כמו גנגליוזידים Gangliosides תפקיד חשוב בשינוי השדה החשמלי על פני הממברנה והשפעה על ריכוזי היונים – במיוחד יון הסידן Ca⁺² - במשטח הממברנה.
בתהליך זיהוי תאים, חלבונים על פני תא אחד - לקטינים, נקשרים נקשרים לקבוצות הסוכר – Sugar Residue בגליקוליפידים.

סיווג גליקוליפידים

ניתן לסווג את הגליקוליפידים למספר קבוצות:

גליצרוליפידים – Glycoglycerolipid
גליצרוליפידים בנויים משייר סוכרי - Sugar Residue, אשר בנוי ממונו, די או טריסכרידים אשר קשורים בקשר גליקוזידי לקבוצת ההידרוקסיל של דיגליצרידים – Diglycerides. מונוגלקטוזיל דיגליצרול - Monogalacosyl diglycerides ו - דיגלקטוזיל דיגליצרול - Digalacosyl diglycerides הינם המרכיבים הגליקוליפידים העיקריים בממברנות של כלורופלסטים ובכל הרקמות הפוטוסינתטיות בצמחים, אצות וחיידקים מסוימים.

גליקוספינגוליפידים- Glycosphingolipid
גליקוספינגוליפידים הינם ספינגוליפידים אשר קשורים לשייר סוכרי - Sugar Residue, אשר עשוי להיות יחידת אחת של חד סוכר או יחידת אוליגוסכרידים. ספינגוליפידים מורכבים מיחידה בסיסית של ספינגוזין - Sphingosine, כאשר אל מולקולת הספינגוזין מתחברת חומצת שומן - מיוצגת בתרשים כשייר – R, מתקבלת מולקולת סרמיד – Ceramide. קשירת קבוצות נוספות של מולקולת הסרמיד יוצרת ספינגוליפידים שונים. ספינגוליפידים אשר עונים להגדרה זו הינם סרברוזיד – Cerebroside וגנגליוזיד – Ganglioside.

ניתן לסווג את הגליקוספינגוליפידים- Glycosphingolipid לתת סוגים, כגון:
גליקוספינגוליפידים ניטרליים: גליקוליפידים אלה מכילים שייר סוכרי. למשל, בסרברוזיד – Cerebroside. השייר סוכרי עשוי להיות מולקולת גלוקוז או גלקטוז.

גליקוספינגוליפידים חומציים: מחולקים לשתי קבוצות:

1.סולפוגליקוספינגוליפידים: נקראים לפעמים סולפטידים- Sulfatides או סולפטוגליקוספינגוליפידים - . Sulfoglycosphingolipids אלו גליקוספינגוליפידים הנושאים קבוצת סולפט – SO-24 אשר קשורה לשייר הסוכרי.

2. גנגליוזידים: קבוצה זו של גליקוספינגוליפידים מורכבת ממולקולות סרמיד המקושרות לשרשרת אוליגוסכרידים וחומצה סיאלית.

רוב הגליקוליפידים נמצאים בממברנות בתוך התאים. שני שלישים מסך הגליקוליפידים מופצים בממברנות אברוני התא כגון: אברוני גולגי, אנדוזומים, ליזוזומים, רשתית אנדופלזמית, מיטוכונדריה וממברנת גרעין התא.

גליקוליפידים - תפקידים

אינטראקציות בין תאים לתאים
גליקוליפידים משמשים כ"תעודת זהות" של התא ומשמשים הוא כאתרי זיהוי לאינטראקציות בין תאים. השייר הסכרידי של הגליקוליפיד נקשר לפחמימה משלימה או לחלבון הקושר פחמימות – לקטין - lectin של תא שכן, כך תאים מזהים אחד את השני. לאינטראקציות בין תאים חשיבות חיסונית, מאחר ותאי דם לבנים, על ידי קשירה לתאים המציגים גליקוליפידים, מקבלים איתות לגבי אתרי דלקת.

שגשוג ומוות תאים
לגליקוליפידים תפקיד בוויסות גדילה ושגשוג תאים. גליקוליפידים יוצרים אינטראקציות עם קולטני גורם גדילה אשר גורמים להאצת תהליך גדילה והתחלקות תאים. קשירת נוגדנים שונים לסרמיד תוך-תאי עשויה לעורר סינתזת DNA בתאי שריר חלק באנדותל וכן למיטוגנזה על ידי גורמי גדילה שמקורם בטסיות הדם.
בנוסף, גנגליוזידים מעורבים בגרימת אפופטוזיס - מוות תאי. כמויות גדולות של גליקוספינגוליפידים נמצאות בקרום הפלזמה של תאים סרטניים כאשר נוגדנים המכוונים לגנגליוזידים אלה גורמים לאפופטוזיס.
פירוק ספינגוליפידים, לספינגוזין וליזוספינגוליפידים, גורם לעיכוב קינאז C - kinase C אנזים בעל תפקיד בוויסות והעברת אותות בתא. מולקולות סרמיד משפעלות את האנזים סרין-תרונין פוספטאז – PP1 ו – PP2A אשר גורם לעצירה במחזור התא או לאפופטוזיס.

תפקיד אפשרי בוויסות מאגרי סידן
הקשר בין יוני סידן לגליקוליפידים, במיוחד גנגליוזידים, קשור לתפקוד עצבי. לגנגליוזידים זיקה גבוהה לקשירת יוני סידן . לקשירת יוני סידן עשויה משמעות בתהליך ההעברה הסינפטית.
גנגליוזידים עשויים לתווך שחרור יוני סידן ממאגרים תאיים על ידי השפעה על תעלות סידן.

תפקיד בקביעת סוג הדם
רצף מקטע האוליגוסכרידים אשר קשור לגליקוליפידים קובע את סוג הדם.

סוגי גליצרוליפידים:
• גלקטוליפידים – Galactolipids. מכילים גלקטוז הקשור לדיגליצריד.
• סולפוליפידים – Sulfolipid. מכילים קבוצת סולפט אשר קשורה למולקולת הסוכר בדיגליצריד.

גליקוליפידים - Glycolipids

גליקוליפידים – Glycolipids הינם ליפידים אשר מחוברים על ידי קשר קוולנטי גליקוזידי למולקולות אוליגוסכרידים. תפקידם לשמור על יציבות קרום התא ולהקל על זיהוי התא, תפקיד חיוני לתגובה חיסונית תקינה. גליקוליפידים עוזרים ליצירת קשרים המאפשרים לתאים להתחבר זה לזה.

גליקוליפידים מופיעים ככל הנראה בכל הממברנות של בעלי חיים ומהווים בדרך כלל כ -5% ממולקולות השומנים בשכבה החיצונית. בעוד שתפקידם העיקרי הינו מחוץ לתא בחלק החיצוני של הממברנה, גליקוליפידים מצויים גם בחלקה הפנימי.

לפגישת היכרות ללא
התחייבות וללא תשלום

מקטע האוליגוסכרידים אשר קשור לגליקוליפידים מתפקד כאנטיגן. סוגי האנטיגנים השונים אשר מופיעים על גבי התאים מהווים חלק ממנגנון קביעת סוג הדם. סוגי האנטיגנים השונים מסוגלים לעורר תגובה חיסונית המייצרת נוגדנים לזיהוי והשמדת אנטיגנים זרים.
אנשים עם סוג דם A מייצרים נוגדן B כאשר הם נחשפים לאנטיגן B, ואלה עם סוג דם B מייצרים נוגדן A כאשר הם נחשפים לאנטיגן A. סוג הדם AB, לעומת זאת, לא מייצר נוגדנים מכיוון ששני האנטיגנים הקיימים בתאים מוכרים כ"עצמי". סוג הדם O מייצר נוגדנים A ו- B מכיוון שלא נמצא אנטיגן A וגם B בתאים של אנשים מסוג O.